האינטואיציה –
הערך השלם
למען המטרה הכנה של העברת תוכן המאמר הבא למספר רב של אנשים ככל האפשר בכל מקום ובכל זמן, רשותי נתונה מראש לתרגם, לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר, חלקים או באופן מלא את הדברים האמורים.
אורי גרייבר
האינטואיציה – הערך השלם
ערך – 1) מושג, מונח, הגדרה לשונית במילון.
2) השווי הגבוה ביותר מהותית (volume באנגלית)
שלם – 1) בהתייחס לפירוט המושג, מונח, הגדרה לשונית.
2) המהות השלמה והמלאה ביותר (complete באנגלית)
השמות החלופיים:
תודעת העל, התבונה הגבוהה, האינטליגנציה האוניברסלית
רטט החיים וכוח הקיום.
המהות הבסיסית הראשונית וטבעם המקורי של הדברים כולם.
הידע ו”הקול הפנימי” המתואם עם היקום.
נקודת האמצע האולטימטיבית של האיזון, השלמות וההרמוניה.
בבני אדם, הכוח הרגעי והספונטני לחשיפת הידע מבלי לימוד מקדים, ניתוחים והסברים לוגיים וידיעת הסיבות אלא מתוך הארה פנימית.
מגמות המאמר:
למזג את ההסבר ההגיוני, הפחות מופשט ומניח את הדעת מבחינת פחות מטריד או מאיים מפני הלא ידוע, לא מוכר ולא מובן, עם מהותו הלא נתפסת ע”י החושים, בלתי מוגבלת בממדים ולא ניתנת לתיאור כלשהוא והאפקטים המיסטיים, המיתולוגיים והדתיים וקדימותו הרוחנית ככזה של הערך, מושג, מונח, הגדרה – זה.
לעודד את האנושות להתפקח ממצב האשליה והעיוורון לגבי מה שלא נראה או לא מובן משמעו לא קיים ואין לו ידע.
(אם לדוגמא לא מובן למה, איך, מתי ברזל מוצק הופך לנוזל, אין משמעו שהברזל לא יודע את זה, הוא רק לא יכול להגיד את מה שהוא יודע על עצמו בשפה שהאדם מבין, אבל עובדתית כל הברזלים בעולם יודעים ומגיבים דומה).
אופן הקיום של האינטואיציה ביקום כחלקיקי מידע שנעים באטמוספרה בחופשיות ונמצאים בכל מקום, אלמנט, אורגניזם ותופעה כחלק אינטגרלי ומפעילים את כל המערכות הטבעיות, יוצרים דברים חדשים – יש מאין – ונושאים פוטנציאל ו”כוח רצון” לשינוי והתפתחות תמידיים, לכיוון הטוב והמשופר יותר.
האינטואיציה והאבולוציה – הקשר הנצחי.
האינטואיציה זהו ידע דינמי (לא סטטי) שפועל בעיקר בהתאמה של כל דבר לתנאים ולסביבה השונים שבו הוא נמצא. לכן – כוח המשכיות הקיום!
האבולוציה זהו תהליך של מיון: הגמישים והחזקים, אלה ששורדים, הם אלה שהצליחו להתאים את עצמם לתנאים והסביבה בה הם נמצאים. הנוקשים והחלשים, אלה שנכחדים, הם אלה שלא הצליחו להתאים את עצמם לתנאים ולסביבה בה הם נמצאים.
מתוך כך,
האינטואיציה מכילה את האספקט ההישרדותי של כל דבר ביקום, כלומר חומרים, אפף בע”ח ואורגניזמים למיניהם והתרחשויות נפשיות בבע”ח.
כל דבר שכישוריו האינטואיטיביים והאינסטינקטיביים הטבעיים כשירים לא יעשה דבר שיגרום לנזק לעצמו.
כל דבר שכישורי האינטואיטיביים והאינסטינקטיביים הטבעיים כשלו, יעשה דברים שיגרמו לנזק לעצמו.
בבני אדם, בניגוד לכל החומרים, בעלי החיים והאורגניזמים האחרים, האינטואיציה היא אישית.
מבחינה אינטואיטיבית מהותית, אין אדם דומה לחברו, גם בתוך יחידת המשפחה הבסיסית וזה מה שעושה אותו יחיד ומיוחד במינו. פיזיולוגית בבדיקת דנ”א לכל אדם מקבץ הגנים המיוחד רק לו. בניגוד, לכל החומרים, בעה”ח והאורגניזמים וצמחים אחרים ביקום שמחולקים לסוגים, מינים, משפחות, בתוך כל קבוצה כזו כל הפרטים דומים.
כך אנחנו משפחת האדם שכל הפרטים בה שונים. אולי זו עוד סיבה לכבד האחד את השני בגלל השוני ולא בגלל הדמיון וככאלה כל אחד תורם באופן שונה להרכב האנושי הרב גווני האפשרי.
דוגמא – אם ניקח תא מיקרוסקופי מהגזע של 10 עצים מאותו סוג, הוא יהיה דומה בכולם. אם ניקח תא מיקרוסקופי מה-“נפש” של 10 אנשים, הוא יהיה שונה בכולם כלומר לכל אדם יש תעודת זהות הייחודית לו גם פיזיולוגית וגם נפשית.
דוגמאות –
לעץ יש אינטואיציה.
במשך הרבה דורות קיום הוא צבר בגנים שלו איזשהו ידע שבהווה מנחה אותו איפה לגדול, איך לגדול, מתי לגדול וכד’. זהו הידע הפנימי של אותו העץ, שהוא גם הטבע הפנימי המקורי שלו שהוא גם חלק מתהליך האבולוציוני של כל הדברים, שמגמתו רק קדימה ורק לכיוון הטוב והמשופר יותר.
ליתר פירוט, אותו העץ לפני הרבה דורות קיום, גדל בראש ההר והוא “ראה” (צורת האנשה) שיש שם יותר רוח ופחות מים ולאט ובהדרגה הוא “הוריד” את עצמו לעמק ששם יש פחות רוח ויותר מים. כלומר הוא היטיב את התנאים של עצמו עם עצמו וכך עשה שני דברים. 1) שיתף פעולה עם תהליך האבולוציה הכללי ביקום. 2) דייק יותר לטבע הפנימי או לאינטואיציה המקורית שלו.
במחלקת היונקים בטבע, שאנו כבני אדם שייכים אליה, כל צאצא שמגיע לעולם בכל חלק של כדור הארץ מאז ולתמיד, נולד עם כל הידע שהוא צריך להישרדותו. ההתפתחות הגופנית והנפשית בכל קבוצה מתרחשת בתזמון זהה והופכת לאחד מהמאפיינים של אותה קבוצה.
בבני אדם, כל תינוק נולד מאוזן, שלם, הרמוני ואינטואיטיבי. (מאוזן – הכוונה לכל האספקטים הביולוגיים והנפשיים).
החל מזה שהתינוק מתהפך במיטה, זוחל, קם, הולך, כל תהליכי הגדילה הביולוגיים כמו גדילת השיער, ההתפתחות המינית וכד/ וכן תהליכי הגדילה הנפשיים כמו תחילת הדיבור, תקשורת ומעורבות חברתית וכד’. הגוף והנפש שלו מחוברים ומגיבים אחד לשני. כשהתינוק רעב והבטן מציקה לו, אז הוא בוכה רגשית וכשהוא שמח רגשית, שרירי הפנים גורמים לצחוק או חיוך.
הוא מחובר לעולם סביבו באופן שלם. מי שמייצג עבורו את היקום בשנתו הראשונה זו אמו וכשהוא בוכה כי הוא רעב, תגובת האם פיזיולוגית ונפשית גורמת לייצור חלב מוגבר שלפעמים מגודש יוצא מהפטמות ללא בקרה.
מכיוון שהוא נולד שלם והרמוני, הוא גם גמיש מאוד פיזיולוגית ונפשית. תינוק אנושי הוא היחיד מבין היונקים שנולד עם מבנה נפשי ומבנה גוף לא מושלמים ולכן גמיש מאוד בהמשך הגדילה מחוץ לרחם האם וגם בסתגלנות נפשית. אם הוא נולד באזור גאוגרפי מסוים ומעבירים אותו לאזור גיאוגרפי עם תנאים אחרים, הוא יסתגל למקום החדש תוך זמן קצר. ככל שהאדם מתבגרבשנים, כך הוא נהיה פחות גמיש ויותר נוקשה גם גופנית וגם נפשית ולכן לאנשים מבוגרים יותר קשה להסתגל למקומות ומצבים חדשים. (ראו הרחבה בהמשך).
רוב האנשים, בעיקר בחלק המערבי יותר של העולם, בעקבות החינוך בבית ובבתי הספר בשלב מוקדם של חייהם, עוברים תהליך של הפרדה מהמצב המאוזן והשלם של האינטואיציה לטובת אספקטים בעיקר שכליים ופחות לאספקטים אמוציונליים, מה שגורם לקונפליקטים פנימיים ובעקבות כך גם חיצוניים, בין השאיפה המתמדת של הגוף והנפש במצב האינטואיטיבי להישאר מאוזן ושלם ובין גורמי הפירוק. מתוך הכרה בחשיבות העניין, כדאי לעשות מאמץ יזום לחזור למצב ההתחלתי שאפשרי בכל גיל, כשהעדיפות לגיל צעיר יותר. כל כאנשים נהיה יותר טובים לעצמנו ולסביבה, ניקח חלק בתהליך האבולוציה ביקום ונדייק יותר כל אחד לטבע הפנימי המקורי או לאינטואיציה שלו. חשוב לציין שכל הפרעה באיזון הטבעי גם של הגוף בהרכב הכימיקלים שבו וגם בנפש, גורמת להפרעות (מחלות למיניהן) פיזיולוגיות בגוף המשפיעות בהיותם קשורים ומגיבים זה לזה, גם להפרעות (מחלות למיניהן) נפשיות וההפך.
חוסר האיזון האישי משפיע גם על הממד הרחב של מה שקורה בסביבה הקרובה והרחוקה ביקום. באספקטים האנושיים, כל מצב של מלחמה וקונפליקטים חברתיים ולאומיים מקורו בחוסר איזון אישי של האנשים שיוזמים אותם.
הפגיעה הישירה בטבע כמו זיהומים של האוויר ושל הקרקע בכימיקלים, בנייה מסיבית והרס אזורי טבע לצרכים שונים של האדם, גורמת להפרעות באיזון הקוסמי באופן של מזג אוויר לא יציב והתחדשות לקויה במחזוריות הטבעית של הצמחייה ובעה”ח.
קיים במקום שהזיקה של הניגודים לתפוס האחד את מקומו של השני הופכת לקורלציה, גמישות ותנועה מאוחדת לכל הכיוונים גם מתוך הגוף והנפש וגם בין תנאים חיצוניים משתנים. במקום שיש זיקה ותנועה של הניגודים לתפוס האחד את מקומו של השני אין קורלציה וגמישות ותנועה מאוחדת לכל הכיוונים אלא יש התנגדות לדחף וכוח הרצון הטבעיים להשלמה הדדית גם בתוך הגוף והנפש וגם בין תנאים חיצוניים שונים וקיים פיצול אנרגטי וחולשה של חוסר שלמות.
לכן, מושלם נשאר כקיום אוטופי כי הוא מחוסר זיקה ואנרגיה לשינוי ותנועה, דחף וכוח רצון לפעולה ומאחר והגיע למצב סטטי מגשים את מצב השלמות ללא גמישות ויכולת לקורלציה לתנאים הפנימיים והחיצוניים המשתנים ומותאם למצב אחד בלבד.
לצאצא של בע”ח שמתחיל את חייו העצמאיים ביקום באופן מושלם גופנית ונפשית ובהתאמה לתנאים החיצוניים, אין את יכולת הקורלציה, הגמישות והתנועה בשינויים פנימיים וחיצוניים בתנאי החיים ויותר מוגבל בטווח תפקוד והתאמה בתנאים המשתנים למצב אחד בלבד.
לצאצא של האדם שמתחיל את חייו העצמאיים ביקום באופן שלם אנרגטית, יש את הפוטנציאל המרבי המולד לקורלציה, גמישות ותנועה פנימית וחיצונית בהתאמה לתנאים המשתנים ולכן הסיכויים להישרדותו גבוהים יותר וככזה מאוחד, התפתח לאורך ההיסטוריה האנושית עם כישורים שכליים ויצירתיים גבוהים לכל הכיוונים.
אך בעקבות כך הפך בדרכו ליהיר ויצר עולם עמוס לעייפה במשוא פנים, דעות קדומות ושיקולי כדאיות כשהכוונה להגיע לסדר הראשוני – הטוב הבסיסי המוחלט. המצב של השלמות, האיזון וההרמוניה שיוצרים שילוב, חיבור, גישור, מציאת המשותף ולא המפריד, כיבוד ההבדלים, פינוי מקום הדדי בין כל מה שנברא ואז מתוך הסובלנות מתגלית האהבה – מצבה המקורי של מהות ההוויה שיצרה את הכל, מצב האיחוד של חוסר שניות.
זהו תהליך הגדילה של האנושות – חזרה להתחלה.
לפעמים, ודאי יש ציפייה לגמול ואפילו מיידי, באופן של הנאה ושעשוע, פרס גשמי, או הבטחה לגן-עדן… כשהפעולה נעשית לשם הפעולה, בזמן הכי פחות צפוי, תיווכחו שאתם כבר נמצאים בגן עדן, הולכים ונהנים, כשהתוצאות והפרסים הגשמיים יהיו בשפע של כל טוב.
הידיעה השלמה, היא הידיעה
שאין ידיעה מושלמת,
יש רק את הדרך אליה.
האינטואיציה באנשים היא קומפלקס של 6 גורמים בנפש:
תחושות – חמשת החושים.
מחשבות – מחשבות אינטואיטיביות (ראו הסבר בסוף)
רגשות – מסוגים שונים.
זמן.
אובייקט.
מקום.
השלושה הראשונים קשורים לחלקו של האדם והשלושה האחרונים קשורים לחלקו של היקום.
אם כך,
האדם הוא חלק מהיקום ושניהם קשורים בקומפלקס אין-סופי בהישתנות שלו, כמספר האנשים והסיטואציות בכל זמן ובכל מקום.
דוגמא 1: הלכתם ברחוב וראיתים בגד יפה בחלון הראווה. סובבתם את הראש והסתכלתם. מכיוון שיש סיבה לכל דבר שקורה הופעלו כאן תחושות, מחשבות ורגשות כחיישני תודעה. אפשר לעשות במקרה הזה שתי פעולות. האחת להמשיך וללכת וכאילו להתעלם מה”פקודה” הפנימית הספונטנית שיש משהו ביניכם ובין הבגד בחלון הראווה, אחרי כמה צעדים יש אפשרות שתתחרטו על מה שלא עשיתם כפעולה אפשרית שנייה – עצירה ובדיקה! יש סבירות שאחד הגורמים שקשורים ליקום אינו מתאים
או המקום – הרחוב והחנות הספציפית אינם מתאימים.
או הזמן – אולי אין לכם כרגע מספיק כסף לקנות אותו.
או האובייקט – אינו מתאים למידה שלכם.
זה יכול להיות יותר מוצלח בהזדמנות אחרת, במקום, זמן ואובייקט אחרים, אבל חשוב לזכור שהזדמנויות אינן חוזרות על עצמן פעמיים! אותה הזדמנות/סיטואציה בדיוק לא תחזור שנית! לכן כדי לחיות עם פחות תחושת פספוס וחרטות יש לפתח ערנות והקשבה פנימית תמידית.
ערנות לגבי מה שקורה סביבכם והקשבה לאותו “קול פנימי” שאינו קשור לחישובים שכליים אלא צירוף מיידי טבעי של כל מרכיבי הנפש להנ”ל וללא מחלוקות של כדאיות ושהוא אף פעם לא טועה! כך אנחנו מעלים את רמת הסיכויים שנקבל את מה שאנחנו רוצים, אבל – הרבה הזדמנויות עוברות לידנו ואנחנו לידן כל הזמן, אחת מהן באופן המדויק ביותר בשבילנו, אם ישָנו – פספסנו!
התוודעות לאינטואיציה האישית שלנו בתהליך של 4 שלבים:
הכרות של עצמנו – מי אני?
בעניין זה יש חלוקה לשני גורמים – טבע מולד וטבע נרכש.
הטבע המולד הוא המהות, הגרעין שמכיל את המטען הגנטי או התורשתי שאתו הגענו לעולם הזה כמו כל אורגניזם בטבע, בע”ח או צמח שהגרעין או הזרע מכילים את המידע להתפתחות חיה או צמח מסוימים.
הטבע הנרכש, האישיות, הקליפות שבאות מהשפעות הסביבה וההתניות שלה והחינוך שקיבלנו.
האחד מקורו פנימי והשני מקורו חיצוני. כשבשלב ראשון כדאי להפריד אותם כדי שנוכל לזהות איזה חלק יש למה בתוכנו ואז לחבר אותם כשלב סופי וקיבלנו את “הפרי השלם”, הגרעין והקליפות, המהות והאישיות ביחד, שזה אנחנו.
חיבור מקסימלי לעצמנו, כשהמגמה המרכזית היא קבלת עצמנו כמו שאנחנו. אם בשלב הראשון גילינו נקודות חלשות מסוימות בתוכנו שאנחנו פחות מקבלים, שמקורן פרטי או ציבורי, כדאי לפעול במתינות והדרגה לשנות אותן, אך לא באגרסיביות כי אז תהיה התנגדות פנימית לשינוי, כדי להגיע למצב שנהיה אנשים יותר טובים לעצמנו ולסביבה וכך גם ניקח חלק בתהליך האבולוציה של כל הדברים ביקום.
כשפעולה כלשהיא שאנחנו עושים תתבצע מתוך החיבור שלנו לעצמנו, התוצאות תמיד תהיינה מרביות ונשיג דיוק מקסימלי לעצמנו פר זמן נתון (כל שלב בשינוי), כלומר להשתדל לעשות מה שטבעי ומתאים לנו ופחות לפעול לפי הרגלים והתניות עד כמה שאפשר.
ע”י הגדרת רצון מסוים, התכוונות פנימית אנרגטית לכיוונו הודרך עם המכשולים והקשיים ונשתף פעולה עם כוחות היקום המכוונים אותנו לרצון והדרך כדי לקבל מה שאנחנו רוצים כך שנוכל לגרום לדברים לקרות וניצור את חיינו. הכול יכול להתרחש לטובתנו בלבד שנכיר את עצמנו, נהיה מחוברים לעצמנו ונפעל מתוך הטבע הפנימי המקורי והיחיד של כל אחד מאיתנו. חלק גדול מהדרך מתבצע ע”י תיקון טעויות, בהתאמה מקסימלית לעצמנו וליקום. סיטואציה אינטואיטיבית היא חוויה אישית חד פעמית ספונטנית שמפעילה ידע פנימי בשלושה אספקטים חיצוניים ושלושה אספקטים פנימיים. חשוב לזכור שאותה סיטואציה בדיוק מפעילה באנשים שונים תגובות שונות לחלוטין.
כל מה שמתרחש בסביבה נקלט ע”י הנפש של כל בע”ח, כמו ספוג שמכיל חללים של אויר, המים שנשפכים על הספוג ייכנסו לחללי האוויר, אבל ה”ספוג אינו צריך להשקיע מאמץ כדי לספוג את המים”, כלומר ללא התערבות פעילות המוח, שקשורה להשקעת אנרגיה מנטלית יזומה או שלא.
השידור של התגובה יכול להתרחש בשני אופנים:
תגובה דיחפית מיידית ספונטנית אינסטינקטיבית בעיקר בהקשר להתגוננות או התקפה שתוצאה מפחד.
השהייה של זמן בלתי מוגבל, החל מכמה שניות ועד עשרות שנים של פעילות המוח שקשורה ליכולת ההבנה והרלוונטיות בזמן הנתון, ומאוכסנת על כל פרטיה בזיכרון תחושתי במאגר הזיכרונות בתת המודע. בזמן שיכולת ההבנה הגוברת והרלוונטיות אפשריים, המידה מתת המודע הופך למידע ובר שימוש. כמו שעופות נודדים יודעים את כיוון הנדידה, אצל בני אדם כפעילות יזומה של רצון להיזכר.
דוגמא 2: קטפתם פרח – פעולה דיחפית ספונטנית בהקשר לאובייקט מסוים. הריח הטוב של הפרח מפעיל את הנפש ע”י חוש הריח במסגרת חמשת החושים. מראהו האסתטי והיפה מפעיל את הנפש ע”י חוש הראיה במסגרת חמשת החושים והמגע הנעים שלו מפעיל את הנפש ע”י חוש המגע במסגרת חמשת החושים. כל ההתרחשות הזו קורית סימולטנית וגורמת לכם הרגשה טובה במסגרת מגוון הרגשות וזיכרונות נעימים במסגרת מגוון המחשבות שקשורות לזמן ומקום מסוימים בעבר, הווה ועתיד. חוויה של ערנות – קליטה ושידור בכל הערוצים.
היצירה היא התחדשות.
בכל פעם שאנחנו כבני אדם יוצרים משהו – כל דבר שהוא! אנחנו משחררים ליקום תחושות שכבר עבר זמנו, כלומר הבנו את השיעור שלשמו קלטנו אותן והשלמנו ועשינו שלום איתן פנימית ומאפשרים סירקולציה אין סופית בין החוץ והפנים ולהפך ותנועה של התחדשות מתמדת מתרחשת כשאנחנו פנויים לקלוט מהיקום תחושות, אנשים, מקומות, מצבים, דברים חדשים.
יצירה זה כולל הכול!
החל מבניית מחסה, הגנה, בית לגידול צאצאים אצל בע”ח, משפחה, חברה, תרבות, אומנות, תעשייה, חקלאות, בישול ועוד אין ספור כיוונים אצל בני אדם.
יצירה אינטואיטיבית היא ביטוי ספונטני הנגרם ע”י דחף רגעי טבעי לתקשורת ואיחוד בין אנרגית היצירה במקרו לאנרגית היצירה במיקרו, מתוך כך מאוזנת בין כל הניגודים, בעיקר בין שתי האנרגיות המרכזיות המפעילות כל אחת באופן שונה את היקום ואת הגוף והנפש של בע”ח.
האנרגיה הזכרית היותר שכלית, נוקשה, מדויקת, שתלטנית, פעילה ונותנת (yang בסינית).
והאנרגיה הנקבית היותר מרגישה, רכה, מכילה, פסיבית ומקבלת (yin בסינית),
המשולבות ביניהן ע”י האנרגיה השלישית המרכזית ביקום ובבע”ח – ההרמוניה כמרכיב השלם באינטואיציה.
כלומר, שלמה הרמונית אותנטית וחד פעמית מסוגה מכיוון שהיא נעשתה בכל פעם מסיטואציה אינטואיטיבית אחת.
השוני העיקרי בין בני אדם עם יכולתם הכמעט בלתי מוגבלת ליצור ויתר בעה”ח הוא במודעות לכל התהליך והיכולת לכוון אותו לכיוונים שונים. כפועל יוצא – אדם אינטואיטיבי: הוא אדם יוצר: הוא אדם שלם: הוא אדם מאוזן והרמוני, המשולב גם בתוכו בין כל הניגודים וגם עם הסביבה האנושית וגם הלא אנושית.
לכן, אדם חזק שסיכויי ההישרדות שלו גם הפיזיולוגיים וגם הנפשיים גדולים.
וההפך, אדם לא אינטואיטיבי: פחות יוצר: פחות שלם: פחות מאוזן והרמוני, פחות משולב בתוכו ובמלחמה מתמדת עם הסביבה. לכן, אדם חלש שסיכויי ההישרדות שלו גם הפיזיולוגיים וגם הנפשיים קטנים.
אם ישנם יצורים תבוניים על כוכבים אחרים ביקום, סביר להניח שבעזרת הידע האינטואיטיבי האוניברסלי נוכל לתקשר איתם ולבטח זה יהיה בשפת הצורות.
ישנן עדויות לשרידים של כמה עמים מהעולם העתיק בכל היבשות על פני כדור הארץ, שהבינו את זה כבר מזמן.
ישנם שני סוגי הצלחה:
הצלחה חומרית כלכלית מקצועית וחיצונית.
הצלחה פנימית של חיים שלמים אינטואיטיביים וספונטניים, עד כמה שאפשר בשילוב עם מצבו של העולם, בעיקר בחלקו המערבי בנטייתו היותר שכלית חומרית כיום.
בסדר הנכון, הסוג השני קודם לסוג הראשון.
היותכם שלמים, מאוזנים והרמוניים עם עצמכם מביאה בהכרח! גם שלמות, איזון והרמוניה עם מה שאתם עושים וכך באופן טבעי וללא מאמץ מיותר תבוא ההצלחה הכלכלית, חומרית, מקצועית וחיצונית ובנוסף יצירתית, חברתית, משפחתית וכד’.
התוצאות המרשימות במאות האחרונות של המדע בהארכת תוחלת החיים הביולוגית (כמותית) מחייבות בדיקה מחודשת לגבי חיים רוחניים (איכותיים) אצל כל אדם והשקעה של זמן וידע בשילוב שניהם ביחד.
הידע כשלעצמו ניתן לכמה אבחנות:
ידע מולד:
מועבר בכל האורגניזמים באמצעות הגנים ומופעל ע”י מערכת האינסטינקטים שאחראית על ההוצאה לפועל או ההתנהלות וההתנהגות לטובת ההישרדות של כל סוג, מין, משפחה בהתאמה לשינויים בסביבה במסגרת הרחבה של תהליך האבולוציה.
ידע נרכש:
כפרטים וקבוצות נלמד, נאסף במשך זמן יותר קצר בהתנהלות והתנהגות מקומית ובהתאם לרלוונטיות לטובת ההישרדות ויכול במשך זמן יותר ארוך להופיע גם כידע מולד ובעיקר קשור לניסוי וטעייה.
ידע אינפורמטיבי:
נלמד, נאגר ומוטמע בהתנהלות והתנהגות לתכלית ספציפית או כללית יותר ככמות של אינפורמציה לא בהכרח מובנת אבל נחוצה, כמו לגבי מקצועות או נושאי עיניין מסוימים בבני אדם.
ידע טרנספורמטיבי:
התוודעות לידע איכותי שיכול להביא לשינוי עמוק בנפש בעיקר, ולא רק, בנושאים רוחניים.
הידע יכול להיות מאוכסן או לבוא לידי ביטוי בכמה אופנים:
ע”י שימוש בכל המערכות הטבעיות בגוף החי ומחוץ להן, כמו חלוקת התאים, מערכת הדם, נשימה, עיכול, עצבים, שרירים וכד’ או כמו מערכת מזג האוויר, כוח הכבידה, צמיגות חומרים, תגובות לחום וקור וכד’ – החומר.
בכל האורגניזמים ע”י שימוש ותפקוד בהתנהלות והתנהגות כפרטים וכקבוצות וע”י כך להיות המאפיין והמקשר בתוך ובין הפרטים והקבוצות – הרוח.
בבני אדם בעקבות התפתחות כתב היד ומאגרי המידע הממוחשבים יכול להיות מאוכסן לאורך זמן כבלתי תלוי שימוש ומצריך בדיקה מחודשת לרלוונטיות שלו בעקבות השינויים בסביבה הטבעית והמלאכותית.
מבחינה ביולוגית, הקליטה והשידור והוראות התפקוד בהקשר לידע אצל בע”ח העיליים והמפותחים יותר כולל קופים ובניט אדם, מתבצע בחלק הימני של המוח שאחראי גם על היצירתיות, התקשורת הלא מילולית ועוד. הפעילות יותר הוליסטית (whole – שלם – באנגלית) בבני אדם משמש כערוץ התקשורת בין התינוק האנושי וסביבתו הקרובה והרחוקה בהתאמה ובהדרגה עד גיל שנתיים-שלוש ע”י תחלופה של אנרגיות.
התפקוד בהקשר לידע בכל ההבחנות הנ”ל אינו מחייב הבנה מנטלית אלא יכול להתבצע רק ע”י התנהלות והתנהגות אינסטינקטיבית ספונטנית.
כל יצור שיש לו מוח בכל גודל שהוא, חושב!
היצורים החיים שאין להם מוח פועלים מתוך ידע אינטואיטיבי ואינסטינקטים שזו הצורה הבסיסית והנמוכה ביותר של חשיבה – חשיבה אינטואיטיבית.
ההבנה היא תוצר לוואי של הידע והחשיבה האינטואיטיביים ומאפשרת מודעות ויכולת לחיות חיים יעילים ומועילים וגם ביצורים האחרונים בשרשרת, בע”ח עם המוח הגדול והמפותח ביותר, כלומר קופים ובני אדם לא הכרחית לצורך קיום בסיסי.
דוגמא – צמח אולי לא חושב מה הוא יאכל לארוחת הבוקר, אבל הוא בטוח חושב איך למשוך את החרקים שיאבקו אותו.
כל מחשבה בכל הרמות בכל היצורים החיים נושאת את הפוטנציאל להיהפך לפעולה נכונה למקום ולזמן של החושב אותה.
הבנת המחשבות הבלתי נשלטות בכל נושא, לאו דווקא, הישרדות, היא מודעות בדרגה נמוכה.
הבנת הסיבות והנסיבות שהמחשבות נחשבות, היא מודעות בדרגה בינונית.
הבנת הפוטנציאל של שימוש במחשבות הנחשבות לצורך ייעול הפעולות והתפקוד של החושב היא מודעות בדרגה גבוהה.
מתוך כך,
לבני אדם יש את היכולת לכוון את המחשבות לכיוונים רצויים חיוביים ויצירתיים ובכך להעלות את רמת החשיבה האינטואיטיבית שקשורה להישרדות בכל בעה”ח לרמה הגבוהה ביותר, כלומר שליטה בסוג המחשבות.
המחשבות וההבנה ניזונות באופן תדיר מאינפורמציה שהמוח מקבל, אוסף ומעבד מחמשת החושים בשני הכיוונים מבפנים לחוץ ומבחוץ לפנים.
כל מה שלא קשור לאינפורמציה מחמשת החושים, כלומר יכולות רוחניות, מודעות ויזומות שנקראות החוש השישי, העל טבעי, על חושי, תת מודע, קיבל ממד מיסטי מתחילת ההתפתחות האנושית ונגיש לאנשים מסוימים בלבד.
שלא כמו הידע האינטואיטיבי המוטמע בתוך גוף ונפש בעה”ח מדור לדור, ההבנה ניתנת לפיתוח יזום במהלך החיים באופן אישי ע”י אימון ותרגול כדי להעלות את רמת היכולת בבני אדם בלבד.
מדיטציה היא סיטואציה של הפסקת הפעילות החיצונית גופנית והפניית מירב הריכוז פנימה לתהליכי הנפש. עיקר התרגול במעקב אחר המחשבות החולפות והמקור שלהן ושחרורן ובהקשר להבנה שהן לא חלק מהנפש ואין צורך להזדהות איתן, מתוך כך גם לא לנסות, לעצור את תנועתן המתמדת וע”י כך להתחבר ל”אני” של היקום שהוא מצב התודעה העליון שלא קשור לפעילות המחשב האנושי האישי.
מבחינה ביולוגית, פעילות החשיבה, ההבנה והתפיסה הקוגניטיבית והוראות לתפקוד לפעילות הגוף והנפש כפועל יוצא בבע”ח המפותחים מתבצע בחלק השמאלי של המוח שאחראי גם על השיפוט, תקשורת מילולית ועוד כפעילות יותר מפרידה ואנליטית (analytic מנתחת באנגלית).
בבני אדם, ערוץ התקשורת המרכזי בין הילד והסביבה מגיל שנתיים-שלוש ועד סוף החיים כבוגר.
ההוויה במצב הטהור, הפשוט, הבסיסי, הראשוני, המקורי, היולי (קדמון, בראשיתי), המוחלט, התודעתי, התבוני, האינטואיטיבי, האינטליגנטי, המודע, המאוזן, השלם, ההרמוני, מורכבת משני מרכיבים המשלימים ומשולבים זה בזה:
המוחלט הוא העובדה שמהותו של היקום השלם היא אחדותו המורכבת מאינסוף מרכיבים שונים הבאים ונעלמים מתוך ובתוך הריק הגדול ונוכחים בו כחלק בלתי נפרד ממנו ותלויים האחד בשני בקשר אין-סופי ובל ינתק.
היחסי המותנה והמשתנה בהתאם לנסיבות ולזמן של כל דבר בפני עצמו כחלק מהשלמות הכוללת.
בהתאם לכך, תהליך האבולוציה של היקום השלם כולל את התפתחות הרוח והחומר והתפתחות הפרטי והגלובלי ומכוון להביא לגאולתה של ההוויה בהתגלותה וחשיפתה כאחדות חומרית ורוחנית שלמה.
האדם כיצור המפותח ביותר מבין כל יצורי הבריאה, נושא בעול האחריות של נתינת משמעות לכל הקיום ביקום בהיותו מסוגל לחבר את החוץ והפנים למהות אחת בתהליך מודע ובכך להביא את מצב ההוויה המודעת לעצמה לאיחוד מקסימלי עם יצירתה המתמשכת וגאולתו איתה.
המשותף לכל היצורים החיים הוא ביכולת לחוות ע”י החושים גוף ונפש כל דבר קיים וכך להביאו לידי מימוש. במצב זה מפסיקה הנפרדות והדואליות ומתחיל האיחוד כאחד.
האופן שבו החוויה באה לידי ביטוי פנימי וחיצוני הוא זה שמבדיל בין כל האורגניזמים, האלמנטים והתופעות ובחוסר יכולתם להיות מודעים לכך, מלבד האדם.
דוגמא: יופי באין-סוף גווניו היה ויהיה קיים תמיד. החוויה החושית של המתבונן הופכת אותו לממשי או מגשימה אותו וכך מתחברים הרוח והחומר, החוץ והפנים והופכים למהות אחת.
אדם יוצר או אומר – יופי ומודע לכך.
ציפור, אריה, דג… – יוצרים או אומרים יופי באופן שונה ואינם מודעים אליו.
פרח, עץ, סלע, אדמה, שמים, מים…מגשימים יופי ונותנים לו משמעות באופן שונה בעצם היותם מה שהם ואינם מודעים אליו.
פתגם בדואי עתיק אומר:
“למה תלאה ראשך בעץ ובסוד קיומו?”
לכאורה אין נחיצות הישרדותית להבנת סוד קיומו של העץ.
אנשי המדע החווים את קיומו נותנים לו שם והגדרה ומסבירים הגיונית את מהותו וסיבות קיומו ולפעמים גורמים בסקרנותם הגוברת להתערבות מיותרת ויהירה שגורמת לחריגה מהסדר והארגון הטבעיים הקיימים וכך גם הופכים את קיומו למוגבל, מותנה ונפרד מהדברים האחרים.
אנשי הרוח החווים את קיומו מתפעלים מיופיו האסתטי ונהנים מצילו, מסתפקים במה שהעץ מציע באותו הרגע ללא התערבות מיותרת וחריגה מהסדר והאיזון הטבעיים הקיימים ובכך שומרים את קיומו כבלתי מוגבל, בלתי מותנה ומאוחד עם כל הדברים האחרים.
אנשי הדת החווים את קיומו, נותנים לו הסבר מיסטי או מיתולוגי ומכיוון שתחומים אלה אינם נגישים לכולם, פותרים את סוד קיומו כעובדה קיימת של התערבות רוחנית עליונה בלי מקום לשאלות וסקרנות מיותרים.
מכיוון שכל ההתחלות הם גם הסופים ואין נכון או לא נכון והקיום החיצוני או גם קיום פנימי, כל ההפכים נפגשים בנקודת האמצע, שהיא סוד קיומם של כל הדברים.
למרות שהקטע הבא המוגש לכם כסיום הוא סיפור אישי, נמנעתי מלהזכיר שמות מקומות וזמן, כדי לתת לסיפור ממד רחב שאינו מוגבל ויכול באופן כלשהוא להתרחש בכל מקום אחר במרחבי כדור הארץ ובציר הזמן.
שנות ביה”ס היסודי עברו עלי ועל יתר הילדים בכפר הולדתי בביה”ס המקומי בכפר.
עד הכיתות הגבוהות בביה”ס האזורי ביחד עם תלמידים מכל יישובי העמק, הוחלט שאת שנות הביניים נלמד יחד עם ילדי הקיבוץ השכן בביה”ס המקומי בקיבוץ. את הדרך לביה”ס וחזרה בכל יום עשינו בהליכה רגלית בשביל עפר שחצה את הוואדי המפריד בין שני הישובים ושדות בר וגידולים חקלאיים.
במיוחד בתקופה הזו בשנה כשהחורף מתחלף באביב, העמק מתכסה בצמחיה גבוהה ופורחת בשלל צבעים. מדי פעם הייתי פורש בהליכת הבוקר לחלקות העשב שבצדי השביל כשהצמחייה הגבוהה אפשרה לילד כמוני להיעלם בתוכה מבלי שייראה, ושוהה שם לבדי עד שעת סיום הלימודים.
מריח את הריחות, מתרשם מהצבעים ומקשיב לקולות של הטבע ואוכל את הארוחה שהכינה אימי. כשיתר הילדים חזרו בצהריים לכפר, חזרתי גם אני ולשאלת אימי – איך היה היום בביה”ס, הייתי עונה כשחיוך מרוח על פני – “פשוט נפלא.”
כך בשנות העשרה המוקדמות לחיי התחילו לנבוט זרעי ההתעוררות הרוחנית שלי ובמבט לאחור כאדם בוגר, ער ומודע, אני יכול לציין כמה תובנות מאד מרכזיות שהנחו את התנהלות חיי בהמשך.
בתוך העולם הקטן שבראתי בתוך הצמחייה, הכול נראה ברור, נהיר, שקוף, רגוע, שלו, שלם, לא מפחיד ולא מאיים. הייתה לי תחושה מאד ברורה של ביטחון שישי לי את כל הידע שהייתי צריך אז כדי לשרוד בעולם באופן הבסיסי, הטוב והמספק ביותר.
הייתי מוכן להתמסר כבר אז, התמסרות מוחלטת ליקום שיוביל אותי לאין-סוף שהוא בעצם תחילתם של כל הדברים.
באותו הזמן, כל מאמץ מנטלי שאחרים עשו להבין דברים שלא קשורים באופן ישיר לאופן הבסיסי של איך העולם פועל, בעיקר מבחינה חומרית, נראה מיותר, מטריד ומעייף ודוחק בדברים להיעשות טרם זמנם ולא בדרכם הטבעית. אחריו באו שנים של סקרנות אין קץ להבין איך ולמה… ולנסות להשתלב במרוץ כמו כולם, שכמובן לא עלה יפה.
בזמן הזה, שאני משחרר את הידע שאספתי, שהוא הידע הקדום והבסיסי ביותר לטובת אחרים ששכחו והסתבכו בבלבול עמוק, אני ממשיך בתהליך הגדילה שהוא חזרה להתחלה, לריק הגדול שמכיל את הכול ובאופן משוחרר ובלתי תלוי –
לדעת את אי הידיעה.
מתוך היותי כיום מודע לחלוטין למי ומה אני, ומתוך כך שהזדמן לי לפגוש לאורך השנים בדרכי כמלווה של אנשים בישראל ובחו”ל שלא מסתדרים עם ההליכה בזרם המרכזי כמו כולם, אני יכול להגיד להם – הכול בסדר אתכם! ולכל האנשים שעוסקים בחינוך בכל הרמות בכל המסגרות בכל העולם ולהורים שמלווים את ילדיהם במשך שנותיהם הראשונות והחשובות ביותר – תראו מי עומד מולכם! לא בעיניים אינטרסנטיות ושופטות אלא בעיניים מקבלות את מי ומה שהם באמת. כל פעולה של סוג כפיה להשתלב ולהיות כמו כולם מביאה התנגדות כתוצאה ההפוכה ממה שאמורה להיות.
תנו להם לבחור, לנסות, ללמוד בדרכם, בין היתר את היתרונות הרבים והחשובים ביכולת לקבל את מרות המסגרת, כי לפני ואחרי הכול – כולנו היינו ונהיה תמיד חיות חברתיות. גם במערכת החינוך, מערכת העבודה והמשפחה והחברה, לאינטראקציה החברתית יש חוקים שכדאי ללמוד וקשורים ישירות לשיתוף פעולה, הישרדות אישית וגלובלית.
תחושת החופש העצומה שאותם אנשים חווים בלהיות עצמם – אינטואיטיבית שייכת למצב החופש המוחלט שבו האינטואיציה כידע הקדום ביותר על איך שורדים קיים ביקום ובאופן מופלא ומפתיע כבלתי תלוי, גמיש וזמין כל הזמן לכולם, מותאם לכל אחד באופן אישי.
אבל – הדבר דומה לאדם שקיבל אוצר במודע או שלא, ואינו יודע מה לעשות אתו ובדרך כלשהיא של בחירות לא נכונות, חוסר שיקול דעת, יציאה מאיזון וחוסר הבחנה בין טוב או רע, יכול להוביל לגרימת נזק לעצמו ולסובבים אותו.
שיבוץ הדוגמאות בדברים משלוש סיבות:
להגיע למצב של הבנה מרבית למרבית האנשים.
כאמירה מפורשת אישית כשמעשה כך ההלכה! (להבדיל מהלכה למעשה), כלומר להוציא את העניין ממצב של תאוריה בלבד אלא כהמלצה מעשית לחיים נכונים ובריאים, חיים של אמונה וקשר ליקום שנברא.
בהרבה מאד אנשים בעולם התבססה הטעות שהמשמעות בהתחברות לפן הרוחני של הקיום משמעו בהכרח לא להיות מחובר לפן הרציונלי של החיים. (אני לא משתמש במילים הגיוני או מציאותי, כי ההיגיון זה לא דבר מוחלט ולמציאות הרבה רבדים שחלקם בלתי נראים).
חלק מייעודי בעולם הוא לתקן את כל מה שקשור לטעות הזו, כשלצורך זה אני פועל באופן תמידי להשגת האיזון העדין בין שני העולם השונים בתוכי, כדי שאוכל להראות את הדרך מניסיוני האישי כאפשרית.
אני נושא תקווה גדולה שכל מי שקורא את המאמר הזה בכל מקום ובכל זמן, יהיה בו את ההבנה והאומץ לשלב את מהות האינטואיציה האוניברסלית והאישית בחייו ולראות את היתרונות הגדולים בכך בהתפתחותו האישית והגלובלית כאחד.
בקיץ הקרוב בכוונתי לפרסם מאמר נוסף, האחרון בשלושת המאמרים בעברית הנלווים לספר שיצא לאור באנגלית “The Creation Way”.
מאמר זה יוקדש כולו לנושא היצירה האינטואיטיבית. העריכה של המאמר תהיה באופן של התנהלות שיעורים דידקטיים על בסיס הנושאים במערך השיעורים שפיתחתי ולימדתי בעבר.
התוכן מיועד לכל אדם בכל מקום ובכל זמן, המוכן להיכנס לתהליך התפתחותי מונחה לגילו ופיתוח יכולות היצירה הטבעיות ושיפור האיכויות הרוחניות להשגת בריאות גופנית ונפשית מרבית ללא מגבלה כספית ומשך הזמן לקבלת תוצאות.
כמו כן, כאפשרות לתכנית חלקית שתשולב בכל סוגי המסגרות שעוסקות או מכשירות אנשים לחינוך וטיפול ביצירה כבסיס המותאם לכל גיל לאותן מטרות הנ”ל.
ויש שנלך בעמקים
ונראה כי נפרדים הדברים
וכל אחד לעצמו, בזמנו
שונה מקודמו.
ויש שנלך בשבילי ההרים
ונראה כי מחוברים הדברים
וכל ההתחלות הן גם הסופים.
ויש דרך אחת שנבחרת
בכל פעם אחרת
בעמקים ובראשי ההרים
ועת לכל דבר
בנקודה, שנראים הדברים
תודה לכולם על תשומת הלב,
התמיכה ושיתוף הפעולה
אורי גרייבר