כל עוד תא אחד בתוך אורגניזם חי כלשהו, מדוכא ואינו יכול למלא את יעודו הטבעי ולתפקד מכל סיבה שהיא, כל המערכות הפנימיות והחיצוניות אינן יכולות למלא את יעודן ולתפקד בשלמות גם כן.
כל עוד אדם אחד בע”ח כל שהוא או צמח בכל מקום בעולם מדוכא ואינו יכול למלא את יעודו הטבעי ולתפקד מכל סיבה שהיא, כל המערכות הפנימיות והחיצוניות אינן יכולות למלא את יעודן ולתפקד בשלמות גם כן.
כל עוד אלמנט אחד מתוך מרכיבי היצירה כלשהיא חסר, מכל סיבה שהיא, כל יצירה לא תוכל לבוא לידי ביטוי בשלמותה.
וכך
אגמים, ימים ונחלים קשורים לעננים, שקשורים לגשם, שקשור לאדמה, שקשורה לחרקים, שקשורים לרקבובית, שקשורה לעצים שקשורים לשמש, שקשורה לאדם ובע”ח, שקשורים לחמצן, שקשור לנשימה, שקשורה למכונה, שקשורה לנייר, שקשור לכתיבה, שקשורה לרעיונות לשימור וניקיון האגמים, הימים והנחלים, שקשורים לבע”ח בתוכם, שקשורים לעננים, שקשורים לגשם וכו’…
מכאן
שהקשר מודע או לא מודע, קיים בזיכרון העתיק ביותר בתוך כל גורם ביקום, מחייב, בלתי ניתן להתרה ואין סופי ובעצם היותו משלים ומאזן את כל הדברים.
אחת התגליות המרכזיות בתהליך הגדילה האישי שלי, גם הביולוגי וגם הרוחני, היתה התובנה ש”הכלל מורכב מיוצאים מהכלל” או שהמשפט כמו “כולם”, לא רלוונטי מכל האספקטים האפשריים.
שלא במקרה, גדלתי במשפחה גדולה חובקת עולם, והבית של הוריי תמיד היה פתוח לכל האנשים, ללא הבחנה של דת, לאום, גזע, מין, גיל או מעמד חברתי.
הרבה יותר מאוחר כשפיתחתי את התאוריה על האינטואיציה, במסגרת מחקר מקיף ורחב על עצמי ועל העולם, הבאתי את כל התובנות שקשורות לעניין לידיי מבחן המציאות, בכך שקיימתי אלפי פגישות אישיות, עם אנשים שבאו להקשיב לעצמם דרכי. נוכחתי מעל לכל ספק, כמו מדען שהגיע למסקנות, בעיקבות נסיונות וניתוח עובדות שאכן אנחנו כמשפחת בני האדם, שונים האחד מהשני גם ביולוגית חיצונית וגם נפשית, בניגוד לשאר מיני וסוגי האורגניזמים הזהים ביולוגית חיצונית ופנימית בתוך הקבוצות השונות. ההשתייכות לאותה משפחה ומה שמאחד אותנו, זו ההתנהגות והתגובות הזהות, בכל המצבים האנושיים הקיימים, והשאיפה האין סופית להשלים אחד את השני במגוון האין סופי הזה לריקמה אנושית אחת חיה. זאת כדי שנוכל להתאחד עם מקור הבריאה כאחדות חובקת כל, מתוך הבנה כבע”ח בעלי מודעות הגדולה ביותר, שזהו השיעור הגדול ביותר שלנו, והאפשרות היחידה להגשים את יעודנו זה על פני כוכב הלכת “ארץ” שהוא בכל היקום, הכוכב היחיד שעליו מתנהלת מערכת חיים, המורכבת ביותר משאר כוכבי היקום.
העולם האוטופי שאני שואף אליו הוא עולם מאוחד ולא אחיד, עולם של שלום, ללא קונפליקטים, מכיוון שהוא הגיע למצב של שלמות, איזון, והרמוניה מלאים.
יש בו מדינות ששומרות על הייחוד החברתי תרבותי שלהן, יותר אספקטים הפנימיים, ופחות באספקטים החיצוניים ומקיימות אינטראקציה וחילופי מידע בכל התחומים כמו מדע, חקלאות, תרבות, חינוך, מסחר, תעשייה ועוד. השמירה על הטבע ומרכיביו השונים תהייה ערך עליון גם בחינוך וגם במעשה.
ממשלות מרכזיות בכל יבשת, ינהלו את הענייניים המשותפים של אותם אזורים, וממשלות פנימיות, במתכונת מצומצמת, ינהלו את הענייניים הפנימיים בכל מדינה. המשטרה והצבא יהיו במתכונת בסיסית הכרחית, כדי לשמור על הסדר הפנימי והביטחון החיצוני, כשהגבולות הם עניין פורמלי בלבד. המעבר בין הארצות יהיה חופשי וללא מיגבלות מיוחדות, מעבר לעניינים פורמלים. ארגון האו”ם ישאר כארגון-על עם נציגים מכל המדינות והאזורים, כדי לשמור על תחושת האחריות הקולקטיבית של כל האנושות.
בכל מדינה, כל האזרחים יהיו במעמד של אזרחי העולם, שיוכלו לבחור היכן הם רוצים לגור, ובכל מקום יהיו שווי זכויות בפני החוק ללא אפליה של דת, גזע, מין, גיל, ומעמד חברתי.
מאחר ונחסך כסף רב בתחום הביטחון, כל המוסדות להשכלה גבוהה יהיו במימון ממשלתי, כך שכל מי שרוצה יוכל להשתתף במערך הלימודים האקדמי, כדי לרכוש השכלה בכל תחום לטובת המקצועות השונים. המדינה שתאפשר התפתחות אישית, יבחרו לגור בה מירב האנשים.
לאומנות יהיה מקום מיוחד בחיים התרבותיים של כל העולם. האומנים היוצרים בכל התחומים יקבלו תמיכה כלכלית בכל מדינה, עם קריטריונים מחמירים כדי למנוע ניצול, בהיותם מקדמים את חיי הרוח במקביל לחיי החומר, וכענף מרכזי נוסף בריפוי הגוף והנפש, לשמירה על הבריאות הכללית של כל התושבים ועידוד חיי יצירה בכל התחומים.
גדולתה של כל מערכת בכל מקום, החל ממערכות ממשלתיות שונות, ממערכות שקשורות בחינוך רשמי ולא רשמי, ועד בנקים ותאגידים פרטיים, היא ביכולת לתת מענה, טיפול, ויצירת פתרונות סוציואקונומיים לכל אדם אשר מסיבות גופניות, נפשיות, חברתיות, או תרבותיות, נחשב “ליוצא מהכלל”. אפשר להגיד שכל אדם הוא “יוצא מהכלל” במידה זו או אחרת, אבל רוב האנשים מצליחים להתאים את עצמם והמערכות מתאימות את עצמן אליהם בתנאים הקיימים ומקבלים יחס ופתרונות זהים, אבל ישנם מעטים שלא! ועל זה יקום או ייפול דבר גדולתה של כל מערכת.
חשיבות העניין הופכת לדחופה בימים אלו, בהם את המענה האנושי, עם יתרונותיו הייחודיים וחסרונותיו, שאמור ליצור את אותם פתרונות בתוך כל מערכת, מחליף מענה אלקטרוני ממוחשב. המענה האלקטרוני, עם יתרונותיו הרבים, חסרונו המשמעותי ביותר הוא שלעולם לא יוכל להחליף באופן מוחלט את היחס האנושי הגמיש והאישי שאותם “יוצאים מהכלל” זקוקים לו בבואם למצוא פתרון למצבם הייחודי. חשוב להדגיש שההתייחסות לאדם שהוא “יוצא מהכלל” בהקשר הזה היא לאנשים מוגבלים מסיבות שונות, תלויות גיל, תרבות, חברה ומגבלות גופניות ונפשיות כשהקריטריונים מחמירים ביותר כדי למנוע ניצול של המערכת ועידוד אותם אנשים במציאת פתרונות עצמיים ולא תלותיים.
בכמה חלקים של העולם, המצב שאני מתאר אינו רחוק מאוד מלהתרחש במציאות. אבל באזור המזרח התיכון וארצות הסהר הפורה, ערש התרבות של העולם המזרחי, וכמקום גאוגרפי באמצע, עם פוטנציאל רוחני אדיר של מרכז שלם, מאוזן, והרמוני, אשר אמור לאפשר לכולם חיי רווחה ושגשוג פנימיים וחיצוניים, לאורך ההיסטוריה של אלפי שנים, עדיין עסוק במלחמת של שליטה טריטוריאלית ולאומנית. בשני נושאים אלו אין רלוונטיות כבר כמה עשורי שנים. העניין האסטרטגי של הנגישות לעולם דרך הים הוחלף בנגישות לכל העולם דרך האוויר, וההפנמה של ההבנה הריאלית, שכל העמים באזור צריכים לחיות בשלום ביחד על אותה פיסת אדמה, כי כולם צאצאים של אותה משפחה אורגנית ויצרה כבר שני הסכמי שלום בין ישראל, מצרים וירדן.
כתושב מדינת ישראל ואזור המזרח התיכון, וכאדם שמודע להיותו שליח רוחני של רוח היקום, להשגת התנאים האופטימליים של התנהגות והתנהלות אישית ומדינית נאותה, לגבי כל העמים באזור, כדי לאפשר לאנרגיה החיובית של היקום להיות בהשפעה מירבית שיכולה להביא לשיפור החיים האישיים והמדיניים ואפשרית רק בתנאי שלום.
מכאן מובן הצורך הדחוף בפרסום הדברים הנאמרים, כאחריות גלובלית, וחשיבותו של עניין שיתוף הפעולה ביקום שבו עוסק מרבית המאמר הזה.
ישנן שתי אפשרויות למצב של תקשורת וחילופי אינפורמציה:
1. שימוש באמצעים למיניהם כמו סמארטפון, טלביזיה, רדיו וכו’ וכך להיות במצב של חלופי מידע בכל זמן נתון, בכל נושא, בכל מקום.
2. באופן בלתי אמצעי, כלומר תקשורת ישירה של התרחשות מתמדת וזמינה במסגרת התודעה האוניברסלית בכל מקום. כמו שחילזון יודע מתי הגיע החורף, כמו שעץ יודע מתי הגיע האביב, כמו שנחלים יודעים לזרום לים, חיה שיודעת מתי סכנה או כמו חיה/ אדם שיודע מה קורה בלי שימוש בשפה מילולית.
לכל אפשרות האיכויות (יתרונות, חסרונות) משלה וכדאי להיות מסוגלים להשתמש בשתיהן במשולב.
מכיוון שרוב העולם בתוך מחשב בימים אלו, כדאי להכיר את האופציה השניה שנקראת – תשומת לב!
כל מה שקורה מסביב זה בעצם מה שקורה עם כל אחד מכם, ולהפך, מה שקורה מה שקורה עם כל אחד מכם זה בעצם מה שקורה מסביבכם. מכיוון שלכל דבר במיקרו יש השפעה על מה שקורה במקרו, כי הכל קשור בהכל כל הזמן, בכל כיוון בכל מקום. אבל אם אתם משתמשים רק באפשרות אחת, שזה בד”כ האפשרות הראשונה להנ”ל, אתם עדיין יכולים להגיד – אני לא משתתף במשחק הזה! כמובן יש לזה מחיר, אבל למה אין מחיר?
גם אם אתם משתתפים במשחק כנגד רצונכם, כי זה מה שכולם עושים, גם לזה יש מחיר!
כדי לשים לב, צריך להקשיב, וכדי להקשיב צריך להיות בשקט!
בשביל התרגול להקשבה לעולם אפשר להתחיל עם הקשבה לעצמכם.
ידוע שזה מפחיד להיות בשקט, לשים לב ולהקשיב לעצמכם, אז עושים הרבה רעש, מדברים הרבה, עסוקים כל הזמן… בעיקר קשה ל”אגו” הפרטי שלכם, לשמוע קולות ולראות דברים לא יפים לגבי עצמו.
הרבה סימנים ישנם בזמן הנוכחי כדי שאנשים יבינו שמשהו השתבש. דברים לא קורים ללא סיבה. וכשהאיזון מופר יש תגובות שרשרת, כמו אסונות טבע, (שריפות, רעידות אדמה) המשאבים נגמרים (מים, מחצבים), ואנשים וחיות וצמחים מתים בטרם עת. כל מה שצריך זה לשים לב!
למה שאתם חושבים, מרגישים, עושים, מתייחסים, חשים, אומרים וכו’ אתם חשובים והכל חשוב! כדי שאנשים יכירו בעובדה הזו צריך פשוט להקשיב! לבטל את הרעש המיותר של המוח השופט, האינטרסנטי, ולהתכוון כוונה פנימית עמוקה לשיפור, צמיחה, ושגשוג ולטוב הבסיסי של מקור כל הדברים. סוג של התעוררות לפני שיהיה מאוחר מדי.
החוק הראשון בהקשר להישרדות ביקום, בקרב כל האורגניזים והאלמנטים, אומר שכדאי לשתף פעולה, גם במספרים קטנים וגם במספרים גדולים. גם בין דברים דומים וגם בין דברים שונים, הפכים, קצוות. החל מרמת הכרומוזומים והגנים בתוך כל תא חי, שבשעת הזיווג משתלבים ויוצרים סדר חדש בתהליך ההשתנות מדור לדור, ומבטלים את אפקט העתקה, ועד העדפות לשילובים חברתיים תרבותיים שונים ומגוונים בבני אדם, והתאמת צמחים ובע”ח עם הסביבה שבה הם חיים. המגמה להשתנות, להשתפר, להתפתח ממוקמת עמוק בתוך המגמה להמשכיות, ומשלבת בין העניין הרוחני והעניין הביולוגי. השיתוף בין השניים נובע מהשאיפה ההדדית האין סופית של כל האורגניזמים ביקום “לשמור על קשר” עם נקודת האמצע, השלמות והאיזון של המקור, והאנרגיות שמחברות בין הניגודים ויוצרת סביבה טבעית טובה להמשך בריאת היקום והתפתחותו הן אהבה וקבלה.
תהליך הגדילה הוא למעשה השאיפה לחזור להתחלה לטוב הבסיסי של אנרגיית המקור ומשלב גם את היכולת להתאמה לסביבה הטבעית המשתנה כשהזיכרון העתיק ביותר המשותף לכולם הוא האחדות בכל.
כדי להמשיך ולהגשים את השאיפה לאיזון ולעורר את הזיקה התמידית להשלמה בין הדברים השונים וליצירה בלתי פוסקת של דברים חדשים, התפתחה בקרב כל האורגניזמים ביקום השאיפה לייחודיות וכך למעשה נוצרת המשיכה ההדדית ע”י תשומת הלב.
החזות החיצונית משרתת את העניין הזה באופן מיידי ובולט יותר, שהפך במשך הזמן לעניין המרכזי הבסיסי שמניע את העולם.
אפשרי שזה יופיע באין ספור אופנים, בין כל סוגי החיות, הצמחים ובני האדם. החל מהשמעת קולות ורעשים מיוחדים, דרך אלימות ותוקפנות, לבוש או מופע חיצוני מרשים, ייחודי בעשייה יצירתית, המשלבת גם את העניין הפנימי ועד צבירת רכוש כמו מכונית או בתי פאר.
תכונות פנימיות של הנפש, אצל בני האדם, המיוחדות והשונות בין הפרטים, ואצל בע”ח וצמחים הזהות בתוך הקבוצות, גם כן משמשות מוקד משיכה לתשומת לב, לטובת אותן מטרות, אבל פועלות יותר לאט כי לפעמים הן מוסתרות ע”י התנהגות והתנהלות של אדישות, אטימות או יהירות שהן כולן צורות שונות של פחד, אבל יכולות להיות מוחצנות, ע”י מצב של כנות ונאמנות למקור היצירתי הייחודי שבתוכם.
מה שכולם רוצים זה הכרה במשמעות קיומם, לדעת שרוצים אותם, מקבלים אותם ואפילו אוהבים אותם, זה הכל! לא יותר ולא פחות!
בקרב בני האדם, העניין עבר עיוות והקצנה, שמבטאים בהתייחסות המוגזמת ל”אגו” הפרטי, כדבר נפרד לגמרי בתוך הכלל והאדרה של עצמו, לפעמים גם על חשבון אחרים והמוכנות לצאת למאבק בשם העניין, ע”י השתייכות למקומות מוגבלים, כמו הגדרות ותוויות שגורמים להשוואות, תחרותיות, והשגיות בהתעלמות מוחלטת מהצורך הבסיסי שקיים אצל כל האורגניזמים ביקום – לזכות בהמשכיות והשתפרות כיחידים בתוך הכלל, וכקבוצות מסוימות, כחלקים שווי ערך המרכיבים את ה”אגו” של היקום.
מכאן שאין סיבה להרגשת עליונות של פרט מסויים, כשווה יותר משאר הפרטים בסביבתו ששווים פחות, וגם לא הרגשת עליונות של קבוצה. עם, תרבות, דת, חברה, תרבות, מין, סוג, מסוימים כשווים יותר על פני השאר ששווים פחות. למעשה כבסיס, הכל נעשה למען הרב-גוניות שקיימת באופן טבעי ביקום, הבחירות הטבעיות של פרט או קבוצה לתנאי חיים וסביבה שמתאימים להם, וכולם משתתפים באופן שווה בתהליך המשותף להישרדות והתפתחות היקום, ע”י שיתוף הפעולה ביניהם, עם או בלי מודעות לעניין.
המאמצים המושקעים בתרבויות וחברות מסויימות, בעיקר בתחום החינוך החילוני והדתי, להביא את כל האנשים לתוך תבנית מותנת אחת ע”י לבוש חיצוני אחיד, או דרכי חשיבה ואמונה אחידות מיותרים לחלוטין! יש לעודד את הרגשת השוני והיחידות של כל פרט בתוך הכלל ושל קבוצות מסויימות, ליצירה של חברה ותרבות רב-גוניות בכל האספקטים של החיים.
התכחשות לטבעם האמיתי של הדברים בהקשר הזה, כמו בעוד הקשרים היא התכחשות לתפקידם של האינסטינקטים הטבעיים שאחראיים על המשכיות וההישרדות, ע”י התנהגות מסויימת כלפי אחרים, והתנהלות מסויימת של הפרטים ויכולה לגרום לתוצאות הפוכות בנפש כתוצאה מההתנגדות להחצנת הייחודיות הטבעית, שלרוב גם כמעט בלתי אפשרית לביצוע, אלא בשינוי מאוד איטי דרך תהליך האבולוציה.
יחד עם זאת, כדאי להבין לא רק את חשיבות ייחודיותו של הפרט בתוך הכלל, אלא גם את תפקידו ככזה, המחייב בתוך הריקמה המאוד עדינה של כל מערכת החיים ביקום. לאנרגיה של המשכיות החיים אין העדפות לטווחים קצרים, באספקטים של חברתיות או תרבותיות, מי ימשיך להתקיים ומי לא, כי ממילא הם קשורים לתהליכים מאוד מהירים יחסית של השתנות, במסגרת המאוד איטית ורחבה של תהליך האבולוציה, אלא רק העדפות בטווחים ארוכי הטווח, מהאספקטים של רוחניות, מוסריות וביולוגיה. אלו שהשתנו בהתאמה שלהם לסביבה ישרדו, ואלו שלא יכחדו, בעזרת תהליך הברירה הטבעית.
כלומר, מבחינה רוחנית, לכל פרט חייבת להיות ברורה העובדה, שהוא קודם כל חלק מהכלל השלם, כשיש לו הרבה אפשרויות להגשים את אין סוף היכולות הטבעיות שלו עצמו, מבלי להיכנס להגדרות ספציפיות מוגבלות. אצל בע”ח וצמחים העניין “מובן” בדרך אינטואיטיבית יותר, בעניין ההישרדות של אלה שמשתפים פעולה ואלו שלא.
מבחינה מוסרית אצל בני האדם, כל עוד הוא לא מזיק בשום אופן לאחרים, דרך מבחן הזמן.
מבחינה ביולוגית, התנאי שהשונות של הפרט מאפשרת הישרדות וגילוי הצרכים הביולוגים הבסיסיים שקשורים לגוף ולנפש בכל האורגניזמים. כל שלושת האספקטים הנ”ל אמורים לגבי כל רמות הגודל של קבוצות, החל מהיחידה הזוגית הקטנה ביותר, דרך משפחה, סוג, מין, בתוך סביבה גאוגרפית מסויימת, ובין אחרות ועד לקבוצות הגדולות יותר של עמים, מדינות, תרבויות, חברות, וכו’ בקרב בני האדם, כדי לקדם את הגישה של תהליך הגלובליזציה, כאחריות קוליקטיבית לכלל האנושות, שכולל באופן בלתי נמנע את מחיקת המאפיינים החיצוניים של קבוצות שונות, והדגשת הייחודיות הפנימית וביטול האספקטים של פרובינציאליות.
אני שמח לציין עובדה סטטיסטית, שבעולם של היום יש פחות מלחמות מבעבר, על כל רקע שהוא דתי, לאומני, גזעי, טריטוריאלי, וכו’. האנושות יותר פתוחה לצאת מההגדרות הבסיסיות המותנות, מה שאני מכנה בספר “כלובים”, לקראת חופש ההגשמה האישי והלא מותנה, וההבנה לנחיצות האינטראקציה האוניברסלית, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה ביולוגית.
היבט נוסף לשיתוף הפעולה, הוא האשליה המרכזית של האנושות במאות האחרונות, שהחומר לבדו יכול להיפתח ולהתקיים ללא הצורך באינטליגנציה של הרוח הקיימת ביקום, מצב שגורם לכל המערכת חוסר איזון, והתגובות בהתאם.
בהקשר הזה – המוח האנושי הוא החומר כחלק גשמי מגוף האדם שחושב, מבין, זוכר, מפרש וכו’ ע”י תגובות שרשרת ביוכימיות הזהות אצל כל הפרטים והאינטליגנציה היא הרוח שמאפשרת את התנועה של החומר לפעול ע”י תגובות שרשרת רוחניות, מוסריות, חברתיות. (לדוגמא, אפקט הקארמה – לכל פעולה שאדם עושה יש תגובה או תוצאה. הנסיבות במשך החיים הנוכחי, או בעתיד, יהיו תמיד מחמירות יותר, עד שהאדם / קבוצה ילמדו את השיעור, שהיה צריך ללמוד, כדי למנוע הישנות מצבים שליליים. זה כולל ללא אפליה של דת, גזע, מין, לאום, מעמד חברתי או מדינה וכו’). כלומר כבני אדם אנחנו שונים ודומים בו זמנית, שונים בתכונות אבל דומים בתגובות.
(לדוגמא, המוח האנושי הוא כמו מכונית שנוסעת ע”י שימוש בדלק, שזו האינטליגנציה. ככל שהדלק באיכות גבוהה יותר, כך המכונית נוסעת יותר טוב ו-או- כשנגמר הדלק המכונית לא נוסעת.)
ככל שמה ואיך שאתם חושבים, חופשי יותר מתלות בדפוסים סביבתיים תרבותיים וישנים, כך אתם קרובים יותר לשימוש באינטליגנציה שלכם (שמופיעה ברמות שונות כטבע מולד אצל כל פרט), ומאפשרים לה להתפתח מדור לדור, במסגרת תהליך האבולוציה. ככל שהאנושות תגביר את השימוש באינטליגנציה, שנמצאת באופן זמין בחלקיקי תודעה באטמוספירה של היקום, ונושאת כוח רצון תמידי להתפתח, שזה אומר, שימוש באינטואיציה והאינסטינקטים הטבעיים, שמפעילים אותה, במקביל לשימוש המופרז במוח חושב המחשבות, כך תקטן רמת הבלבול אצל רוב האנשים, שיתחילו להשתמש במערכת האינטואיטיבית של קבלת ההחלטות וכך יגיע מצב האיזון למצב אופטימאלי אצל כל אדם והקבוצה, והרוח תחזור למצבה החשוב, בהמשך יצירת היקום והתפתחותו. זהו מצב הגאולה של היקום והאנושות כאחדות אחת.
זמן קצר אחרי שהתעוררתי לטבעם המוחלט של החיים הבנתי של”אגו”, הפרטי שלי אין עוד זכות קיום ניפרד אלא כחלק טבעי של ה”אגו” האוניברסלי, לכן כל ההקשרים, הפעולות, התגובות בקשר לרצון, תשוקות, תאוות, הפכו גם הם מאישי לאוניברסלי.
נוכחתי לדעת, שגם להרבה אנשים, שעושים מאמץ להתעורר, ומחפשים את דרכם הרוחנית, וגם לאלו שלא עושים מאמץ להגיע, וחיים את חיים בספונטניות ואמונה, חסרה רק המודעות להבנה אחת בסיסית – האמת כבר קיימת בתוכם, כלומר, רק אנרגיית המקור, או התודעה האוניברסלית קיימת בתוכם ובכל מקום באופן מוחלט ואמיתי, כל השאר הוא אשליה!
הפכתי ביום אחד מבוחר לנבחר, והסכמתי במשך הזמן, לוותר לכוח הגדול ביותר ביקום, לעשות את כל החלטות, הבחירות, והפעילות דרכי. הוא זה שמניע אותי, תוך אחדות והזדהות מוחלטת איתו לנוע בין המצבים השונים, קדימה, ללא לאות, לכיוון ההתפתחות הנוספת, שמותאמת לקצב האישי והאיטי שלי, ואין גורם, חיצוני או פנימי, שיכול לשנות את המצב הזה מלהתרחש כל הזמן ללא הפסקה, ולשאת את כל כובד האחריות הזו איתי.
הבהירות והשקיפות לגבי הכל, גם האספקטים האישיים שלי, וגם בהקשר לעולם סביבי, אינם מאפשרים למשהו שיקרי או אשלייתי להתקיים מבחינה פנימית, והכל נמדד לפי הקריטריונים של האמת המוחלטת, ומכיוון שכך, גם האמת היחסית האישית, ברורה לי לגמרי לגבי הכל וכולם.
נוכחתי מאז לדחף הבלתי נשלט כמעט, כחלק מהיכולת לראות, גם להראות את שני סוגי האמיתות, בכל אופן שהוא, כאחריות להתפתחות האישית והאוניברסלית.
לרוב האנשים בעולם כל המצב הנ”ל מאוד אבסטרקטי וכמעט בלתי אפשרי לתפיסה קוגניטיבית רגילה ומוגבלת, ומלווה באין ספור אי הבנות. בשבילי, אחרי עבודת חיבור ממושכת, הצלחתי לחבר בין תפיסת העולם הרגילה, ובין זו של העולם הנסתר שמעבר, כדי שאוכל לחיות חיים מלאים עם קיום שני העולמות בתוכי.
בד”כ, מה שרוב האנשים מכנים – תענוג, או עונג, מתקשר לסיפוק הרגעי והחולף של תענוגות הגוף.
לפי המסורת ההינדית לרוח היקום הקדושה, או מה שכל האנשים מכנים “אלוהים” על שמותיו הרבים והמגוונים, נהוג לכנות בשם תכונתו כמענג ביותר – רסה (בסנסקריט). אפשר לפגוש ולחוות אותו במצב של מדיטציה עמוקה ותפילה, מצב של חופש מוחלט מכל תלות ותחושה של שביעות רצון ואושר, של החזרה ולו הזמנית, לביתנו הרוחני, שזהו גם המפגש עם מצבו האמיתי והטבעי של ה”אגו” – איחוד מלא עם הכל, ונקרא בסנסקריט – סאטציטאננדה – מילה שמורכבת משלוש מילים סאט – הוויה טהורה, ציט – תודעה, אננדה – אושר עליון.
בכל פעם שמזדמן לי מפגש עם אדם בכל אופן שהוא, ואני נוכח לאותן הרבה שכבות של שקרים, שאנשים עוטפים את עצמם, בעיקר כדי להגן על עצמם מעצמם, וגם מפני העולם מסביב, אני פוגש ביכולת שניתנה לי, לראות את האמת שלו/ה שמאחורי אותן שכבות, ולדעת באותם רגעים ממש, גם את הסיבות למה, איך ולמה הדברים נאמרים כמו שהם נאמרים. כך אני חווה בכל פעם מחדש, בעונג שהיה לי, במהלך המפגש האישי שלי עם רוח היקום הקדושה, באותה חוויה מחוסרת זמן שנקראת – הארה.
לכן מהסיבה הזו אני יכול להגיד, שלפניה, אהבתי אנשים, כי הם בעיקר סיפקו את הסקרנות לחקור ולדעת אותם ואותי דרכם, מבלי להיות מודע למה שעתיד לקרות מאוחר יותר באופן ספונטני. ואחריה, אני אוהב אנשים, כי הם נותנים לי הזדמנות מחודשת ומענגת לראות אותם ואותי, עם המודעות לסיבות שגורמות להם ולי להיות מה שאנחנו באופן מלא ומיידי. בהיותם “עיוורים” נותנים לי את האפשרות, המוסתרת מעיני כל, לראות ולהיווכח, שאין דבר שנסתר ממני, ובטיבעה, שאין לעמוד בפניו, של האמת, שכל מה שהיא מבקשת זה את החופש להופיע ולהיראות, בכל זמן ומקום.
במצב שבו הראיה, השמיעה וההבנה בקרב האנשים ניגמר – שלי מתחיל.
טָאו, דֶה דֶה, זה זֶה – כולם שמות שונים לדבר אחד.
זֶה – זה לא מישהו אלא משהו – נוכחות, שכמקור אינו שייך להמצאה אנושית כלשהי, אלא הוויה רוחנית טהורה.
אדם מואר, מייצג את זה כהתגלמות או התגבשות אנושית מודעת. בהחלט יכול להיות, שבגלל ההזדהות הטוטאלית עם זה מבחינה פנימית, האדם המואר מתנהג ומתנהל בדיוק כמו זה, כלומר אינו מוגבל, אינו מותנה, ואינו משוחד ואין סופי, ועוד תכונות נוספות המוזכרות בספר, כשהמגבלה היחידה היא התמצקותו בגוף החומרי, זמני, וקטן שצריך לחיות חיים ארציים רגילים, עם כל מה שמשתמע מזה. לכן, בלתי אפשרי מבחינתי, להתייחס לאדם מסוים כאל אל, כי הוא מישהו מוחשי (נראה, נשמע וכו’) ולא משהו (הוויה רוחנית על חושית).
לרוב בני אנוש יש צורך לפנות בתפילותיהם ואמונתם למישהו מוחשי, שנתפש ע”י החושים החומריים של גוף ונפש האדם, ולא משהו מופשט ולא צורני. ואומנם לאורך ההיסטוריה של האנושות, היו מס’ דמויות אנושיות מוארות ומפותחת, שהיו בקשר עם אנרגיית המקור, ושהאוכלוסיה התייחסה אליהם כ – אלים, וסביבם נרקמו סיפורים, אגדות, ומיתולוגיות, שהפכו לדתות, שהיה ועדיין יש להם, הקשרים חיוביים ושליליים לגבי עיצוב האנושות. ועם זאת באופן אישי, אין לי וודאות גמורה לגבי אמיתותן של ההתרחשויות כולן או חלקן במציאות העבר, כי מטבעה של כל אמת יחסית להשתנות עם הזמן. מההיבט הזה ועוד, בחרתי לא להשתייך לדת כלשהי. אני לא מבקש לשנות מצב שלא רצוי, וכמעט בלתי אפשרי לשנותו כמצע חברתי רב ערך, לקבוצות שונות בעולם. אני מציע, למרות שכל אחד נולד לתוך מציאות מסויימת, להיות מסוגלים לצאת מהקופסאות, לנער את האבק ולבדוק באופן הפתוח והרחב ביותר, מה מתאים מתוך כל מה שיש ומה שלא, גם במימד האישי, וגם במימד הכללי, ואם רוצים, להיות מסוגלים להגיד –טעינו! אפשר לשנות! לתת הזדמנות למשהו אחר להתגשם, כי הכל משתנה איתנו ובלעדינו!
ככל שנאחז במשהו, כך נסבול יותר, כי טבעם של כל הדברים זמני. כבני אדם, אנחנו לא באמת שולטים במשהו, אנחנו רק משתפים פעולה! ובהחלט באמת כלום לא שייך למישהו! רק עובר מיד ליד.
למה שקורה בדרך, ולמה שלא, יש סיבות! מה שנותר ללכת צעד אחרי צעד ואם נשתף פעולה – קל לנו, ואם לא – קשה לנו. כלום לא ידוע מראש, ועם זאת אין מקום לפחד – רק זהירות.
זוהי האמונה – האמון בבלתי ידוע!
אם הכל ידוע, זוהי עסקה עם אשליה של ביטחון!
זֶה
המקור הבלתי מותנה, החופשי, של המרחב, הזמן, הסדר , האיזון, האחדות, התודעה או התבונה/ האינטליגנציה, האינטואיציה האוניברסלית. האנרגיה, הרוח ואהבה.
מעולם לא היה ולא יהיה מצב שזֶה לא היה ולא יהיה קיים.
זֶה קיים בכל מקום ובכל דבר והסיבה לכל התוצאות:
– במיקרו, בכל האורגניזמים והאלמנטים ביקום, ובתוך כל אטום שמרכיב את כל החומים, וגורם לכל המערכות לפעול בסנכרון ויחס גומלין אופטימליים ומאוזניים, וכן פעילות הנפש והתחושות של כל בע”ח בטבע.
– במקרו, בחלל האין סופי ללא נקודת התחלה וללא סוף, כמפעיל את כל המערכות הקוסמיות, כמו תנועת הכוכבים והגלקסיות והחומריים בחלל, תזוזת היבשות, היווצרות האוקיינוסים והימים, מזג האוויר, והשינויים בחי והצומח כתוצאה מכך (כלומר תהליך האבולוציה) וההתייחסות של כולם להכל.
לכן, כל דבר גשמי ביקום, זקוק ותלוי להיווצרות ותפקוד במצב הלא גשמי, ושניהם יחד, מקיימים את הזיקה האחד לשני להתקיים כהפכים המשלימים זה את זה ביקום.
מכאן, שלפי התאוריה שלי, המשלבת בין הרוח והמדע, הרוח היא היקום שהיה ויהיה קיים תמיד, כאנרגיה ומרחב, שיצרה את התנאים להתרחשות של המפץ הגדול לפני 15 -20 מיליארד שנים, שבו נוצר ההיבט של החומר והזמן.
האינטראקציה ביניהם יצרה את האיזון, שממשיך עד היום במקרו ובמיקרו, כנקודת האמצע וההתייחסות האולטימטיבית.
הרחבה:
• המוח והאינטליגנציה –
יכול להיות מצב, שהאדם בעל רמת אינטליגנציה מולדת נמוכה, מפתח את עצמו מבחינה שכלית, אבל הוא עדיין יהיה מוגבל מבחינת גמישות והתאמה לשינויים, שהם המאפיינים של האינטליגנציה, עד לרמת קיבעון.
לעומת זאת, יכול להיות מצב שאדם בעל אינטליגנציה מולדת גבוהה, מפותח רוחנית בתקשורת האינטואיטיבית עם הסביבה הטבעית, ומחובר לעצמו ולתחושותיו, יהיה פחות מודע ומבין את עצמו, בלי השכלה בנושאים רגילים, ויחיה פחות זמן, בגלל תזונה לקויה ולא מאוזנת, אבל את חייו הקצרים יחיה באופן האיכותי ביותר. במיוחד בעידן המודרני, שהרבה אנשים איבדו את הכישורים הטבעיים והאינטואיטיביים שלהם בקשר לעצמם ולסביבה הטבעית, לטובת כישורי המוח, השאיפה היא שאדם יהיה גם אינטואיטיבי וגם משכיל, גם בעל ידע אוניברסלי וגם בעל הבנה שכלית: מאוזן, שלם, מחובר לעצמו ולסביבתו ומודע.
• אנשים דומים ושונים בו זמנית –
מכיוון שמרכיבי הנפש האינטואיטיביים שונים מאדם לאדם, כך גם תכונות האופי שלהם יהיו שונות (בניגוד לחיות וצמחים, שבתוך כל קבוצה, סוג, מין, משפחה, כל הפרטים דומים).
לדוגמא – תכונות אופי שנגזרות מפחדים למיניהם, כמו פחד מחושך, מקומות סגורים, מים, גבהים, וכו’, אבל התגובות אצל כולם יהיו זהות באופן של הימנעות, רתיעה, התנגדות והתגוננות, אדישות ואטימות.
התודעה מביאה את השוני, והמדע שם הכל בקטגוריות קבועות (פסיכולוגיה). השילוב הוא מה שאתם!
• בית –
המקום החיצוני הגאוגרפי והפנימי נפשי, של היכן שאנחנו נמצאים בהווה. זה יכול להיות, כל מקום שנבחר, בתנאי שאנחנו מנטרלים את השפעת העבר, בין היתר, ההשפעות הרגשיות והמנטליות החזקות, כמצב של החתמה בנפש, לגבי המקום שנולדנו בו, וחיים מחדש בכל רגע ורגע.
• זכירה –
מצב רוחני נפשי של תפילה או בחירה מנטלית יזומה ומודעת, של היזכרות במשהו או מישהו אהוב, מתוך מאגר הזיכרונות המשוחרר, שנמצא בתת המודע של האדם, ותלוי במוכנות הרלוונטית, לחיות ולחוות את העבר, באופן וירטואלי, לזמן קצוב מנקודת ההסתכלות החדשה של ההווה, ומתוך כך ללמוד שיעור חשוב, על איפה היינו, היכן אנחנו עכשיו, ולאן שואפים להגיע.
מכאן יכול להיות שברמה הכללית, מצב שאורגניזם מסוים אוצר בתוכו זיכרון של מיליוני שנות אבולוציה, של היותו התגשמות אחרת. או – במילים אחרות, כל משהו עכשיו יכול להיות שהיה משהו אחר קודם, ועבר טרנספורמציה אבולוציונית איטית של מיליוני שנים, גם מבחינה חיצונית וגם פנימית.
• תודעה –
אוסף מידע אמפירי, וגם לא, בכל החלל של היקום, לגבי כל דבר, בכל תחום, בכל זמן נתון, שגורם לתוצאות לקרות, בהתאם לסיבות ואחראי ליצירה במקרו.
ברמה הרבה יותר נמוכה ומוגבלת, היא התודעה בתוך הנפש, וחלקיקי החומר של כל האורגניזמים ואלמנט ביקום, שמגיבה ומשתפת פעולה עם תודעת העל, וגורמת לתוצאות לקרות בהתאם לסיבות ואחראית על היצירה במיקרו.
• מודעות –
קיימת רק אצל בני האדם, כתוצאה מכישורי המוח הגבוהים, ומביאה הבנה של מהות הפעולות ופעילות תודעת העל, היבטיה השונים במיקרו ובמקרו, ברמות אישיות שונות.
• הארה –
התוודעות והבנה של המודעות לתודעה, כמציאות המוחלטת של הדברים.
• מכאן שהאדם מסוגל להיות מעורב בתהליכי הבריאה או היצירה, ולשפר את התהליך בעקבות הקשים שכליים עד לרמה האופטימלית של התוצאות, מה שגורם לתחושת יהירות עליונות, כתחליף לתודעת העל הלא מוגבלת.
בעקבות שיקולים לא טהורים ואינטרסנטיים, מצב זה מהווה סכנה להרס היקום והאנושות כולה, בכך שאין ראיה כוללת ורחבה על הכל, אלא ראיה צרה ומוגבלת.
• מוסר –
מסירה של כללי התנהגות וקודים חברתיים מדור לדור, כדי ליצור רצף תרבותי מסוים.
התמסרות של הפרט לכלל בהיבט הרוחני (בכל הדתות, הבסיס של ההתמסרות לאלוהים, שכולל הכל, הוא כללי התנהגות שנמסרו ע”י אלוהים עצמו למען אמונה אחידה בו!).
מוֹסרוֹת, כהגבלות חברתיות תרבותיות להתנהגות ופעולה נכונה, ועידון האינסטינקטים החייתיים שטבועים בנפשו של האדם.
מניעה של השימוש בחופש המוחלט של מקור היקום, בתוך נפשו של האדם היהיר שעלול להוביל להתנהגות והתנהלות מזיקה. מדיי פעם כדאי לבדוק מחדש את ההתאמה לתנאים שהשתנו.
• אהבה –
מצב אנרגטי בנפש שמקורו כאנרגיה ביקום. מצב של אנרגיה טהורה וטוֹב בסיסי, שמהווה סביבה טבעית ליצירה. רגשות בין אישיים והעדפות למיניהם, ניזונים מהאנרגיה הזו, אך שונים מהמקור במהותם, מכיוון שעברו את העיוות האגואיסטי של בני האדם. זה יכול להתבטא באהבה של כל פרט לעצמו, לפרטים אחרים בתוך הכלל בין הפרטים כקבוצה והכלל ואל המקור, והסביבה הטבעית שבה הם נמצאים.
• אַוִויט, אַוַאטַאר –
מונחים בסנסקריט (שפה הינדית עתיקה שקשורה לשפות השמיות העתיקות במזרח התיכון והסהר הפורה) למי שלפי מסורות הסתרים ההינדיות, בן דמותו הארצי הישיר של אלוהים, שנשלח להוביל את האנושות כולה לגאולה, ויכול להיות מקושר לכל דת. לאורך ההיסטוריה האנושית היו כ- 10 אנשים כאלה.
בשבילי – מונח של תופעה מיסטית, התגלמות אנושית מודעת של רוח המקור ביקום – התודעה או התבונה האוניברסלית, שנבחר באופן מסתורי מלידתו לעבור תהליך רוחני מודע, של זיכוך וטיהור עצמי עד לרמת שלמות, כדי שיוכל להוביל את האנושות כולה לגאולה, דרך תיקון העוולות של העולם הארצי, עד המצב שיאפשר איחוד בין רוח המקור ביקום וכל התופעות הקיימות.
כלומר – מודעות האדם למצב שכבר קיים מאז ומתמיד.
האומנות בכל הזמנים, על ענפיה השונים, היא מראה לתרבות האנושית. אפשר לזייף רק בתוצאות, לא בתהליך! חדי הבחנה יכולים לזהות האם זה נעשה מתוך מסירות, נאמנות ואהבה לדרך, או באופן טכני להשגת תוצאות מירביות.
באור מושגים –
רוּח בעברית היא מילה עם כפל משמעות:
– תנועה של אוויר (wind באנגלית)
– המצב הלא גשמי שקיים ביקום, ונימצא בתנועה מתמדת להתפתחות אין סופית (spirit באנגלית).
המשותף לשתי המשמעויות היא עניין התנועה.
דוּנְיָא – עולם (בכל שפות המקור המזרחיות)
נָהָר – מאיר, זורח, מבריק, בהקשר לתבונה והידע הרוחני (בכל השפות המקור המזרחיות)
אוֹר – בהקשר של ידע ותבונה רוחנית לגבי היקום.
חֹשֶך – בהקשר של בוּרוּת ובַעַרוּת רוחנית לגבי היקום.
הארה – עברית
סַמַדְהִי – סנסקריט
זֶן, זַאזֶן – יפנית וסינית.
תַאטַאהַגַטָה – הכינוי בסנסקריט שבודהה נתן לעצמו ופירושו – אדם שבלכתו בדרך המציאות הרגילה זכה להארה ספונטנית. כל האנשים המוארים במזרח מאז הבודהה הראשון נקראים בודהה. התאוריות הבודהיסטיות הידועות, מיוחסות לבודהה הראשון, הנסיך ההודי – גוּאַטְמָה סִידְהַארְתָה. לאחרים תאוריות דומות ואחרות.
אדם נאור – אדם מואר ומפותח מבחינה רוחנית, שיש לו קשר מודע עם האנרגיה או הרוח הקדושה ביקום ולאו דווקא ידע בהשכלה ארצית פורמלית רגילה.
עיוור (לא פיזית) – לא מפוקח, לא ער, לא מודע, לא רואה את האמת.
בּוּר – חסר הבנה לגבי היקום, והתנהלות והתנהגות רוחנית מוסרית.
בער – חסר השכלה בסיסית בכל הנושאים.
המשותף לכולם הוא שהם מזהים את שאר האנשים כמוהם. אם הם לא מזהים את שאר האנשים כמוהם, אז הם לא עיוורים, בּוּרִים, בְּעַרִים.
צ’י – כוח החיים האוניברסלי (סינית)
צ’יט – תודעה (סנסקריט)
שילוב של שניהם הוא – התודעה האוניברסלית היא כוח החיים ביקום – צ’יט.
התנהלות – איך האדם פועל בעצמו לעצמו.
התנהגות – איך האדם פועל עם אחרים.
אלמנט – יסוד, גורם כימי בסיס טבעי.
אורגניזם – יצור טבעי חי ( במפתח הרחב ביותר שקיים).
אנרגיה – כוח פעולה ספירלי ולא בהכרח קבוע בעוצמתו, שמפעיל את כל המערכות הגשמיות והלא גשמיות ומקורו בכוחות נסתרים ביקום ואין סופית במהותו.
אינרציה – מקור הכוחות הנסתרים ביקום, המפעילים את כל המערכות הגשמיות והלא גשמיות, שאינו בא לידי ביטוי וּבַלוּם בהמתנה לשחרור ושימוש, ויכול להיקרא גם כוח רצון או פוטנציאל לא ממומש ואין סופי במהותו.
המקור – השם המשותף שכל האנשים שהתעוררו במאות השנים האחרונות בכל חלקי העולם, כולל אותי, ואינם קשורים וקושרים את חווית ההארה שלהם לאספקטים דתיים כלשהם. נתנו לרוח / תודעה / האנרגיה שמהם נוצרו היקום ותופעותיו השונות, כשברור מעל לכל ספק, שיש רק מקור אחד ולא כמה, כשהמחלוקת הם בעיקר סביב השמות ולא המהות.
סיכום:
אני מאמין באמונה מלאה, משוכנע מעל לכל ספק, שהמודעות של בני האדם לתחושות, מחשבות, ורגשות של עצמם, וכלפי בני אדם אחרים, ולעולם הרחב על כל מרכיביו השונים, יכולה להוות גורם מרכזי בחשיבותו, לשיפור משמעותי באיכות החיים הפרטית והכללית.
המוּכנות, הנכוֹנוּת והמאמץ של כל אדם, כחלק שווה בתהליך המשותף של התפתחות היקום, דרך התהליך האיטי של האבולוציה הי זו שקובעת , עד כמה כל האנושות קרובה למצב האופטימלי של בריאות נפשית וגופנית ושגשוג, ולהבנה, שכל סיטואציה של הפרדה או היבדלות בין אין-סוף הדברים השונים שקיימים מרחיקה את המצב האופטימלי של האחדות והאיזון, כמרכיבים מרכזיים בסדר היקומי הבסיסי של העולם שנברא.
כדי להוציא את הדברים מרמת הדיבור והתאוריה אל הפועל והמעשה, יש חשיבות רבה לתשומת הלב ולזמן שכל אדם מקדיש להבנת עצמו וסביבתו, ולוודאות הגמורה, שאין אדם, והיה אשר יהיה, שמסוגל לעשות את העבודה הזו כתחליף במקומו. לאורך כל חיי, אני עוסק בהבהרת הנושא הזה בווריאציות שונות. בשני העשורים האחרונים התעמקתי יותר בנקודת המבט האובייקטיבית כאיש העולם, שמאפשרת הסתכלות נטולת משוא פנים על כל מה שמתרחש בעולם, ומכאן אני יכול להגיד, מתוך היכרותי העמוקה עִם עַם ישראל והעם הערבי על מרכיביהם השונים, מאז ועד היום, שיש לכלל את מלוא הפוטנציאל התאורטי והמעשי, ליישם את הדברים הנאמרים, ולהגיע לשקט והשלווה שמתלווים למצב של התעוררות רוחנית בזמן הזה, תוך דאגה שהמסר יעבור במעשה לילדים של היום, שיעצבו את האזור כאזרחים בעתיד.
אני רואה במאמר הזה סוג של גיבוי לספר שהוצאתי השנה לאור באנגלית, “The Creation Way”, כדגשים ופירוט למספר נושאים.
מכיוון שבקרוב אכנס לחיי יצירה אומנותית רציפה, פחות אדבר במילים ויותר “אדבר” בציורים, כך שאני רואה במאמר גם סוג של סיום תקופה של התאקלמות מחודשת בישראל.
תם ונישלם
לעת הזו…
ובחרתי ונבחרתי
להבדיל בין קודש לחול
להבדיל בין עיקר לתפל,
להבדיל בין אמת לשקר,
להבדיל בין ישן וחדש.
ודקה, כחוט השערה
עוברת לה האהבה
מרימה ומפילה
מובנת, וגם לא
תופרת ומחברת
את כל החלקים
לכולם!
ותהומות פעורים יִשְׁקוֹטוּ
מרחקים הפכו למרחב,
קשרים הפכו לגשר
וזכרונות הפכו לעכשיו.
ובדרך ידעתי שאבין
שבעת הזו –
בא השלום בכל.
תודה על תשומת הלב
שיתוף הפעולה
והתמיכה,
אורי גרייבר
החל מפברואר 2019 הגלריה “כיוונים אחרים” בכפר האומנים עין הוד
פתוחה לקהל בכל יום מימות השנה בין השעות 10:00-18:00.
אני מציג מבחר עבודות ציור שונות ואת המהדורה המודפסת
של הספר הדיגיטלי שיצא לאור השנה “The Creation Way”.
מכיוון שאני לא משתמש באמצעי התקשורת האלקטרוניים,
אבקש עזרה בפרסום הודעה זו בכל דרך אפשרית למספר רב ככל האפשר של אנשים.
אנא, ראו הזמנה זו כאישית.
תודה, אורי גרייבר