זוגיות ככלל, הינה מערכת יחסים בין שני בני אדם. במערכת יחסים תקינה, כל אחד מבני הזוג מרגיש בטוח בקרבת בן או בת זוגו ולמעשה, מדובר במקום הבטוח מבחינתם. משבר בזוגיות הינו נחשב מצב “תקין” וניתן לומר כי כמעט כל זוג חווה משבר כזה או אחר בשלב כלשהוא של הזוגיות. ההבדל הוא כמובן באורך המשבר, אשר ברוב המקרים ייגמר כלא היה מעולם והזוגיות תחזור לתקינותה. כאשר מדובר על חרדה בזוגיות, משבר זה עלול להימשך תקופה ארוכה ואף לגרום לפרידה ופירוק הזוגיות. במאמר הבא נפרט עבורכם מהי בכלל חרדה בזוגיות? כיצד ניתן לזהות חרדה כזו אצל אחד מבני הזוג? ועוד.
מהי חרדה בזוגיות?
ראשית, חרדה היא מצב מחשבות טורדניות חולפות במוחו של האדם עד אשר היא משבשת את שגרת חייו. מקור החרדה יכול להגיע ממספר מקרים כגון: חוויה שלילית בילדות, טראומה, סיטואציה קשה שאליה נקלע האדם, חסכים רגשיים ועוד. ניתן לומר כי כל אדם חרדתי ברמה כזו או אחרת, אך לא תמיד היא מצביעה על מצוקה נפשית הדורשת התייחסות או טיפול בחרדות אצל מטפל. כאשר החרדה משפיעה על חיי היומיום כמו מצבים בהם הוא ימנע מפעילות מסוימת, הפרעות פיזיות הכוללים בחילות, מחנק בגרון, סחרחורות וכו’ הווי אומר כי נפש האדם דורשת התייחסות ויפה שעה אחת קודם.
כאשר מדובר על חרדה בזוגיות, הכוונה למצב בו אחד מבני הזוג סובל ממצוקה זו, אם זו הנובעת באופן ישיר מהזוגיות או לעיתים משבר נפשי המגיע ממקור חיצוני. כאשר אחד מבני הזוג סובל מחרדה זו, הדבר הנכון לעשות, הוא לתמוך ככל הניתן בבן או בת הזוג ולסייע לו ככל הניתן כדי לצאת ממצב זה.
כיצד ניתן לזהות חרדה אצל בן או בת הזוג?
לחרדות ישנן תסמינים פיזיים ורגשיים כאחד, המעידים על מצוקה נפשית של בן או בת הזוג. התסמינים הנפוצים הינם:
-
כאבי ראש וסחרחורות.
-
בחילות והקאות.
-
עייפות גם לאחר שינה.
-
מצב רוח ירוד ודיכאון.
-
חוסר תיאבון ומוטיבציה.
-
אי השקעה בלימודים, עבודה ובזוגיות ועוד.
כאשר תזהו אחד או יותר מתסמינים אלו, רצוי לפתוח את הנושא עם בן או בת הזוג, ולבחון האם מדובר בחרדה בזוגיות. יש לציין כי לרוב, אנשים הסובלים מחרדות, לא תמיד מודעים לכך, ובמידה והמצב אצלכם או כזה, רצוי לפנות לייעוץ אצל מטפל מוסמך לקבלת חוות דעת מקצועית.
זכרו! ככל ותזהו את החרדה בשלב מוקדם יותר, כך תחסכו זמן טיפול ארוך יותר, כאב נפשי ממושך ובמקרים מסוימים גם תוכלו להציל את הזוגיות.
מאמר זה, אינו מהווה ייעוץ רפואי ויש להתייעץ עם רופא מטפל או פסיכולוג.